1608125174.jpg

"הֵי! זֶה מַחֲנֶה אֲמִתִּי! מַחֲנֶה מַמָּשׁ!" אוֹמֵר יִפְתָּח בְּשִׂמְחָה וְזוֹחֵל מִתַּחַת לַשֻּׁלְחָן.

 

רִינִי אוֹחֵז בְּיָדוֹ בָּאַרְנָבון הַכָּחֹל וְזוֹחֵל פְּנִימָה בִּזְהִירוּת.

 

הֵם יוֹשְׁבִים בַּמַּחֲנֶה הֶחָדָשׁ וּמְכַרְסְמִים עוּגִיּוֹת חוּמּוֹת.

גַּם הָאַרְנָבון הַכָּחֹל יוֹשֵׁב אִתָּם.

 

יִפְתָּח מְסַפֵּר לְרִינִי הֲמוֹן דְּבָרִים עַל כָּל מָה שֶׁקָּרָה בַּחוּץ, בַּגִּנָּה:..."

מבוסס על מקרה אמתי.

סיפור אופטימי על מסע של ילד צעיר ורגיש במיוחד.

ההמולה מחוץ לבית מציפה ומרתיעה אותו.

העלילה מתארת מפגש מיטיב של ריני עם חבר בשם יפתח וסביבה קשובה ומכוונת, המאפשרת לו לצלוח את המסע אל עבר תקשורת הדדית בלתי מאיימת.

ההקשבה הכנה של הסביבה לקושי של ריני, תוך הכלה שאין בה ויתור,

יוצרת אצל ריני מוטיבציה פנימית שמאפשרת לו להתמודד ולהיפתח לקשר הדדי עם הסביבה בקצב שלו.

 

כתבו על ריני

קשה להתאפק מלפתוח את הספר כשרואים את האיור המתוק והמסקרן שעל הכריכה והשם הכל כך קצר ולא מוכר שלו. בספר הזה, מעבר למסר הייחודי שבו, שאתייחס אליו בהמשך. אני דווקא רוצה לדבר על הריקוד הכול כך עדין ויפה בין הטקסט הכתוב לזה המאויר. התבוננות באיורים מראה איך הם "מדברים" במקומות שהטקסט מותיר להם פתח להשתלב, בעדינות מבלי להשתלט. השיחה בין הטקסט הכתוב לאיור מתחילה כבר בעמוד הראשון של הסיפור, ציפור קטנה שלא קיבלה ביטוי כתוב, ישובה על ענף וכאילו מקשיבה לריני ומרגישה בדיוק כמוהו. המאייר עוזי בנימין מצליח להעביר מסר של אמפטיה ואפילו סימביוזה רגשית בין ארנבון כחול לבין ריני, הוא מעצים את התחושות של ריני וממחיש מהי אמפטיה עבור הילדים הצעירים שפוגשים את הסיפור. גם הצבעוניות משתנה ומותאמת לתחושות העולות מן הכתוב ומומחשת עי עוצמות שונות של צבע.

והטקסט- מביא משהו אחר, שפחות עולה בספרים מז'אנר דומה. סיפור אופטימי מנקודת מבטו של ילד בעל קושי בוויסות חושי שמצליח לפרוץ את גבולות הפחד. נקודת המוצא היא מתן לגיטימציה לבחירות שונות של אנשים שונים מתוך שיקולים אובייקטיביים. מבלי לציין ולו ברמז מה נכון או מה מצופה. הייחודיות של הסיפור היא שהפתרון והשינוי מגיעים מהצד שבמובנים מסוימים הוא הצד המאותגר יותר. ריני לומד מהו קשר, מבין שקשר מצריך מאמץ והדדיות, הוא לומד מהניסיון החיובי עם יפתח שהעוגיות הן גם טעימות אבל גם אמצעי לקשר והן מתקשרות לחוויה משותפת שחוו יחד. הוא משתמש בכלי מתוך חוויה פנימית. ההתייחסות השוויונית מגדילה ומפתחת. מחזקת ומצמיחה.

 

דורית

המחברת: דורית לָאור

אמא "מיוחדת", מחנכת ומומחית תחום  הגיל הרך.

בעלת תואר שני בחינוך.
 

מפתחת תכניות חינוכיות לטיפוח תקשורת חברתית והעצמה רגשית בקרב ילדים צעירים ומנחה צוותי חינוך.