בשביל הבן שלי, חגיגת יום הולדת לא תמיד היתה חגיגה נחמדת.
כשמלאה לו שנה ביום ההולדת, 
הכנתי עוגה קטנה ונר אחד דלק במרכזה. 
שרנו שירים ומחאנו כולנו כפיים. 
אבל הילד...לא רצה עוגה, גם לא נר.
שם ידיים על האזניים ואפילו עצם עיניים. 
רק רצה שההמולה תגמר. 

​

כשהיה בן שנתיים, תלינו בלונים צבעוניים מסביב,

שמחנו, ושרנו לו שירים... 
העוגה גדלה כפליים, במרכזה נעצתי שני נרות ועוד אחד, סימן לבאות. 
אבל ילד יום הולדת בכלל לא בא לראות. 

כך עברה שנה ועוד שנה, וכשהילד כבר בן שלוש, הפעם כבר למדנו... 
אין בלונים, אין עוגה וגם לא נרות. 
רק הרבה מתנות, המון אורחים, מבוגרים וילדים, שירים ברקע ולכולם מבטים מחוייכים, באים לשמח את הילד בן השלוש.

​

כולם ממתינים, מצפים ומחכים,
שהילד יבוא וישמח עם האורחים,
אבל ברגע שהגיע וראה את ההמולה מסביבו,
הוא נתקף בהלה, 
רצה רק על הידיים, גופו קפוץ והוא לופת את גופי בשתי ידיו.
ואני, נבוכה, מנסה להרגיע אותו ולשיר לו שירים.

​

גם כשהיינו הולכים לגני שעשועים,
הילד שלי פחד לשחק עם הילדים
כולם היו רצים, דוחפים ומתפרעים
ואותו זה היה מכניס לפחדים.

לכן הוא התקשה ליצור קשרים
ולרכוש לעצמו חברים חדשים,
הוא העדיף להישאר בבית לבד,
אפשר רק לדמיין איך זה מרגיש
שהילד יושב לבד בבית ובלי חברים כל היום.

​

ביום הולדת ארבע קרה האירוע ששינה את התפיסה שלי לגבי הכל,
הפעם החגיגה הייתה מצומצמת והזמנו מעט מאוד אורחים,
בזמן שכולם ישבו אצלנו בסלון, 
הוא חיכה בחדר לרגע הנכון שבו יוכל לצאת להגיד שלום.

​

וברגע אחד, כשהרגיש שבחוץ שקט ולא מאיים,
הוא יצא לאט החוצה וניגש ישר אל הפסנתר,
הניח את אצבעותיו הקטנות על הקלידים והחל לנגן,
חיוך של אושר נמתח על פניו
וכולם מחאו כפיים והסתכלו רק עליו.

באותו הרגע הבנתי,
הבן שלי הוא מופנם ורגיש שצריך את השקט והקצב שלו, 
ואני צריכה לאפשר לו את זה.

​

לאט לאט התחלנו ללכת לגני שעשועים,
בהתחלה הלכנו בשעות כשלא היה אף אחד,
וכשהוא התרגל, התחלנו ללכת כשהיו שם ילד נוסף או עוד שניים,
ולאט לאט הוא התחיל להסתגל.

​

אפשרתי לילד שלי להסתגל לעולם בקצב שלו, בדרך שלו
ובזמן שלו, בתהליך שמותאם אך ורק בשבילו.
הבנתי שאני צריכה לאפשר לו את זה, אז זה מה שעשיתי.

​

מתוך התהליך שחווינו יחד, החלטתי שאני רוצה להעניק את הכלים והיכולות הללו
לכמה שיותר הורים ולכמה שיותר ילדים רגישים.
לכן כתבתי את הספר "ריני",

על מנת שאוכל להעביר הלאה

את הכלים שבני ואני קיבלנו
במהלך התהליך שעשינו יחד.

​

אז אם אתם רוצים להעניק לילדיכם את הכוח להתמודד מול הפחדים,
לפתח ולטפח אצלם את היכולת להיות עצמאיים,
ולעזור להם ליצור חברים יותר בקלות,
אני מזמינה אתכם להזמין את הספר "ריני".